לומר Cheers לפחות 14,873 פעם ביום. ללכת לפאב לונדוני בראשון בערב, להוריד בירה אירית, לשמוע נגנים צרפתים בשיר אמריקאי, ולדבר בעברית.

* להתעצבן כל סוף שבוע משינוי תוכניות בעקבות עבודות אינסופיות בטיוב.

* לא להבין כמה עבודות צריך הטיוב.

* לומר Sorry למי שבטעות דרך לך על הרגל בטיוב.

* להיכנס לבנק בריטי שמתגאה שהוא כזה, ולגלות שהדבר היחיד שקשור לכך זו השפה בה כתובים השלטים.

* לא לחכות לאור ירוק ברמזור להולכי רגל.

* להתפעל מהעובדה שברחוב הכי עמוס בלונדון לא תשמע אפילו צפירה אחת.

* לחשב פאונדים בשקלים.

* להפסיק לחשב פאונדים בשקלים כי אחרת כבר הייתי רוטשילד.

* לחיות ארבע עונות ביום אחד.

* לראות את כל סוגי האנשים שבעולם ברכבת התחתית של האנגלים חוץ מהאנגלים עצמם.

* לשבור את הראש בלנסות להבין איך עובדת שיטת ה-Credit פה בבנקים.

* להרגיש איך השבוע טס אחרי הסוף שבוע הארוך.

* לצחוק על האנגלים כשאתה רואה עד כמה הם עצובים לחזור מהסוף שבוע הארוך.

* לנסות לחשב את עלות הנסיעה בתחתית לפי ה- Zones.

איפה האנגלים?

* להתגאות בזה שנסעת מ- Edgware ל- Heathrow בפאונד אחד בלבד כי זה באותו Zone.

* לפתוח על הבוקר את וואלה! באינטרנט ולראות מה קורה בארץ.

* להתרגש ממה שקורה בארץ.

* לקרוא 14 סוגים שונים של עיתונים ביום.

* לגלות לתדהמתך שבריג'נט סטריט יש נתיבים להולכי רגל.

* לכעוס על היהודים שחיים כאן טוב למה הם לא חיים בארץ.

* ואז להיזכר שאתה בעצמך לא חי בארץ.

* להתפלא כמה אפשר לכתוב על דיאנה.

* ולגלות שבאמת עד הבוקר לא ידעת מה היה צבע השעון שלה בערב התאונה.

* לקרוא יותר מדי על נדל"ן, פשע ומה בדיוק גרם ל Amy Winehouse לצבוע לבלונד.

* להתפלא שנהג האוטובוס מחכה בסבלנות בתחנה לאנשים שרצים אליו קילומטרים.

* לחכות שעות ל Night Bus אחרי בילוי במוצ"ש.

* לזהות ישראלים רק לפי מבט.

* להתגאות בזה שאתה כבר יודע לאיזה כיוון להסתכל קודם בכביש.

כמה מילים אפשר לכתוב על הנסיכה דיאנה?

* אבל עדיין פה ושם להוריד את הראש לכביש ולקרוא, רק כדי לא לסיים בבי"ח (כי מערכת הבריאות כאן היא הדבר הכי חולה).

* להסביר בבקיאות לישראלים בטיוב איך מגיעים לתחנה מסויימת ואיפה להחליף תחנה, להרגיש גבר-גבר ולומר ש"אני מכיר את לונדון כבר יותר טוב מאשר את רעננה".

* להסביר לאנגלי שיכור איך מגיעים לווסטמינסטר ולקלל את האף שלך למה דווקא באותו רגע הוא בחר להיות פתוח.

* לשכוח מבישולים כי הכול מגיע מוכן מ-Tesco.

* עדיין לשאול על ההתחלה כל ישראלי שעכשיו פגשת "איפה שרתת בצבא"?

* להתפלל שבקרוב תוכל להביא אותה בקטנה לשני ישראלים שדיברו עליך בעברית באוטובוס כי חשבו שאתה לא ישראלי.

* ולהתבאס שבסוף לא יצא, כי אמרו עליך דברים טובים.

* להבחין בעובדה שברכב של הדואר המלכותי נוהג פקיסטני שנראה כאילו הגיע לכאן ממש לפני 10 דקות.

* לנסות להבין איך עדיין משדרים בטלוויזיה את Coronation Street עוד מהתקופה שלאבא שלי היה שפם ושהייתי בטוח שהוא סופרמן (הוא דרך אגב, מעולם לא הכחיש זאת).

* לתהות למה עדיין נלחצים מקצת שלג.

* להתעצבן על זה שדווקא כשיש שמש - הכי קר.

* לא להפסיק לדבר על מזג האוויר.

* להתחיל לתהות אם ההתנהגות הבריטית היא לא קצת מזוייפת.

* להתרגש הרבה פחות מהארמון, התמזה והביג בן (יאללה כולה שעון).

* לשמוע את 'התקווה' ולהרגיש צמרמורת, כמו שבחיים לא הרגשת, עוברת לך בכל הגוף.

* להגיע להבנה עמוק בפנים שגם אם תחיה כאן עוד 40 שנה, בחיים לא תרגיש שייך כמו שתרגיש במדינה שלך.

*להתגעגע למדינה שלך כמו שבחיים לא חשבת שתתגעגע…

הכותב עוסק באבטחה בבריטניה